כבר חודש שאנו יושבות ויושבים עם משפחות החטופים, החל בשבוע הראשון של ההלם והתקבצות המשפחות בסוכה מושל שער דוד בקריה והמשך ברחבת המוזיאון הנקרית עתה כיכר החטופים וכולה השראה של אמנות ומחאה בוערת להחזרתם בהקדם. השבוע התרכזנו סביב מיצב *לכל כוכב שם* שיצרו נאורה ונמרוד. השקט הזה של כוכבים בחלל, בלתי מושגים אך מנצנצים אלינו כל אחד בתורו, כל אחד בשמו, העלה בי דמעות תוך כדי המדיטציה. ראיתי סביבנו א.נשים דומעים עם יד על הלב. כולנו תקווה. 🤍

אפשר לשלב פעולה למען החטופים יחד עם קריאה לסיום שלטונו של נתניהו. לדעתי. למדנו מזה שכשיש ראש ממשלה מסית אז הוא גם יכול להשתמש במלחמה כדי להעביר את תשומת הלב מהחטופים למלחמה בחמאס... האנרגיה כרגע קשה מסביב, ולכן כדאי להביא גם אנרגיה יותר עדינה של מדיטציה. 🤍

מבחנתינו הליכה שקטה מהווה הזדהות ותמיכה. יש לנו בישוב משפחה שקרוביהם חטופים. השתתפו כ50 איש. צעדנו בשקט עם תמונות החטופים בידינו, מעגלי פתיחה וסגירה מאפשרים לנו להתחבר למהות, להתכוונות, למיקוד פנימי, לשקט ולייצר קרקוע (grounding), להתחבר לאדמה שעליה כולנו נמצאים, לשמיים מעלינו, לכוחות שנמצאים בתוכנו ואנו שולחים אליהם. 🤍

לצאת למסיק בדיר איסתיא עם דהרמה מעורבת חברתית זוהי תמיד חגיגה (גם כשלא הכל הולך חלק). זה להיות בטבע באויר הנקי, לשבת במדיטציה עם אביב ושלומית ושאר החברותים, לפגוש מכרים מהכפר הערבי המפואר הזה, לדרוש בשלומם ולהשתתף איתם בעבודת המסיק, תוך סולידריות ונוכחות מגינה מול מתנחלים שבאים לעשות בלגן בחסוץ המבא. זה חשוב ומספק ומלא השראה. 🤍

מצעד המתים שהתקיים השבוע בחיפה, היווה קריאה אמיתית למחאה שלנו בשתיקה רועמת, מתוך סולידריות לחברה הערבית בה נרצחות ונרצחים כל שבוע א.נשים חפים מפשע. צעדנו בדומיה, תוך נשימה ומחויבות עמוקה. חשתי משמעות וקירבה, ממש כמו בשבוע שעבר במצעד המתים בו נשאנו ארונות מדומים בתלאביב. כולנו כאן בארץ הזאת ערבים זה לזו. 🤍

השבוע מעגל ההתכוונות הרגיש כמו רפיוג' שאנו מחפשים, ככה לפי השיתופים לפני היציאה להליכה. האחד אמר שזו נשארה הדרך היחידה שהוא עוד יכול לשאת במחאה הזאת. שניה אמרה שהיא רוצה לקרר את הלהט, ילדות מקסימות שהצטרפו עם הוריהן ביקשו קצת יציבות, אסף הציע לכולנו ומכולנו - לשלוח מטא לנו לקרובינו וגם למי שמרגישים שהם נגד. זה מה שהיה. 🤍

היום בצומת אחרי העצרת: החלפתי חיוכים עם שוטר שעבר ליד המחצלת; צעיר וצעירה בשנת שירות התענינו מה אני עושה אבל לא נשארו; אשה שבא לה לשבת בשקט התיישבה איתי. ולבסוף ישבנו 6 נשים בלב ההפגנה. 🤍

אתמול בצומת כרכור, היינו ארבע מתרגלות (שלוש נשים וגבר אחד), והייתה ישיבה מאוד תומכת ומשמעותית.
היה די הרבה רעש מסביב, ותנועת הצועדים להפגנה הלכה וגדלה תוך כדי הישיבה. בתוך ההמולה הזו יצרנו בועה של שקט וחמלה ואני מקווה שמשהו ממנה הדהד גם החוצה, והשפיע לטובה על הנוכחות שלנו בהפגנה.
תודה למתרגלות הנחושות והחומלות שישבו איתנו ותודה על הכוונות הטובות ועל העיניים הטובות של מי שתמכו מרחוק. 🤍

ההרגשה היא בהחלט שיש לנו מה לתרום למחאה. שאלנו היום את עצמנו איך נגדיר את הרוח בדרך שלנו. אסף כץ הוסיף לתאור שלנו: חמלה נחושה ואני הוספתי: שתיקה נוכחת. 🤍

היינו מעטים מתמיד. בתחילה הייתי טרודה מה הסיבה (אולי בגלל שזה שבוע הגאווה וכולם נסעו למסיבה? אולי כי הצטרפנו לגוש המבכה מותם של יותר מ-100 ערבים השנה?). לאט לאט ותוך כדי הליכה, הינחתי למחשבות והתרכזתי בצעד צעד. כשהתיישבנו שוב הייתי טרודה (אולי זה מגוחך שאנו מעטים? אולי אין טעם?). המדיטציה בלב ההפגנה סילקה את המחשבות הטורדניות. צפתי על גלי הרעש בתחושה של שקט, של ביטחון בקהילה ובדרך, משלוח גלי שלום ושלווה למי שסובלות וסובלים, ולמי שיכולות ויכולים להקל עליהם. כמעט שלא רציתי לקום כשגיתית צלצלה בפעמון. היה טוב ומיטיב. 🤍

כשסיימנו מדיטציה שקטה עמוקה וארוכה בירושלים אמש, נשאלתי מה עושה התמונה של הרב קוק שם - בנוסף לרב השל - בתוך ניילונית יפה שמאיה הכינה ומונחת על המחצלת. הרעיון: כתוב ב-3 השפות: The way out is the way in, שתאי ורבים מאיתנו מזכירים לעיתים. זה גם מאחד - תרתי משמע, וגם ומעודד לשלום הפנימי ומה שאנו מביאים למרחב הזה. 🤍

אז גם שי הגיע לקפלן, זיכרונות 'הליכות שלום' בגוש קטיף כהילה למבע האנרגטי הקורן והיציב של האיש טוב המבט הזה, וכשישבנו עצומי עיניים קולו של מוכר בייגלה עובר ליד סנט לעברנו "תתעוררו כבר! איזה מטומטמים, בחיי, לא ראיתי מטומטמים כאלה!", ומאחריו זינב קול מוכר בייגלה אחר שהציע "בייגלה בחמישה שקל לבעלי רולקסים, מה, לא תיקנו ממני? אני היחידי שמוכר גם את החור, ואם תאכלו את הבייגלה שלי לא תהיה לכם קרחת. בדוק!" וחשבתי לעצמי שדבריו אמיצים ישרים וחכמים פי מיליון מדברי מוכרי אשליות אחרות, המסבירים את היגיון כח הרתעה ואפשרויות ניצחון בסיבוב מסורב גמילה, מדרבן את הסיבוב הבא בחד גדיא. 🤍

אז אני חוזרת מההפגנה שהייתה בקיסריה, היה שם משהו אחר ❤️ היום.
הצטרף אלינו הערב ניסים אמון, בסוף גם אחזנו ידיים וזה הגביר את התדר והכוונה, הייתה לנו הזכות להכיר לחבק ולהתחזק בכח אהבה חזק.
חזרתי עם כח לאהוב את כולם כמו שהיו ילדי הורי ואחיי. תודה לכל המודטים סביב אותה השעה מפוזרים בארץ ואולי גם בעולם. כולנו במחשבה אחת של אהבת לרעך כמוך בהחלט אנחנו כולנו יחד יכולים לשנות את התדר. זו עבודת צוות ורצון של עם, עם מיוחד במינו ❤️
תודה לכולם 🙏🏻 🤍

המחאה בשתיקה, שבוע אחר שבוע, מרוממת את רוחי, הנכאה לעתים בימים האלה. כשאני שומעת את התיפוף והסיסמאות של הגוש נגד הכיבוש אני יודעת שהגעתי למקום הנכון וזה משרה תחושת סולידריות ושאיפה לשלום ושוויון כולל לכל הברואים בארץ הזאת. כשאני פוקחת עיניים בהפסקה ורואה את הקהל מסביבנו, מרוגש סקרני ועם יד על הלב אני מבינה שיש לנו השפעה, וביחוד שהשבוע הצטרפו אלינו ילדים וילדות, בעיניים עצומות ופנים רציניים - נמסתי ממש מרוב נחת. והעיקר - התרגול העצמי של מדיטציה כל כך עמוקה, הנה אני נישאת וממש מרחפת על גלי ההתכוונות והרעש של התופים והא.נשים המוחים בתוקף. 🤍

אתמול הרגשתי טוב, חיונית, יצירתית, פתוחה. עכשיו אני מרגישה ריקה. מכווצת, קרירה מבפנים, בחשש. כולנו ככה, משתנים כל הזמן. הפנימיות והחיצוניות בריקוד עדין של חיים, מזמינים אותנו להיות בתוך ומעבר לשינוי.
יש שמניעים את עצמם בכוח ההתמדה, בכוח הנחישות, מלהיבים את עצמם בשיחות מוטיבציה, או בהרגשה שחייבים, שעכשיו זה המאני טיים, שזה הרגע האחרון. אני לא מוצאת את זה מועיל. בעיקר בגלל שזה מעודד הקצנה, החרפה, בגלל שזה מונע בכוח, מונע מכוח המאבק.
אני מצאתי דרך אחרת, דרך הנוכחות והתרגול. בחרתי להיות שותפה בארגון של הליכות מחאה שקטות. אנחנו נפגשים בהפגנה, ובוחרים לצעוד בנוכחות, מתוך תרגול ובשקט. האפשרות הזאת נותנת לי להיות ברוח התנועה שאני מבקשת ליצור בעולם. לא בהתנגדות ובכעס, לא מתוך חרדה ודחיפות, אלא מתוך שקט, עוצמה, בהירות ולב פתוח. 🤍

כאן בדרום היינו 9, קראנו קטע לפני, נפתחנו הן לשקט והן לקולות ולמקום. כמו במפגשים הקודמים - היה חזק ומרגש. הרגשתי את העוצמה השקטה, ואת האדוות שמעגל כזה מעניק לנו היושבים ולסביבתינו. 🤍

היה מוצלח אתמול ברעננה שנוספה ל-'מפה' של המחאה השקטה. לשמחתי אילן לוטנברג מורה וחבר יקר הצטרף אלינו. היינו 6 ואשה מהקהל הצטרפה והתיישבה איתנו. אז 7. עמנואל היה על הכיפק ומקווים לגדול בשבוע הבא. 🤍

כל הכבוד לרוני שהובילה אותנו בשקט, ישר לעניין...
עשינו מדיטציה במעגל על מעבר חציה לא רחוק ממרכז ההפגנה...
היו אנשים ששאלו מה זה וכשאמרנו מדיטציה חייכו חיוך תומך והלכו...
שתיים הצטרפו למדוט איתנו חלק מהזמן...
הרגיש ממש טוב ונכון ומועיל ותורם...
תרגלתי הליכת מדיטציה של טיך נהאת האן והשתלב לי מדהים עם תרגול טונגלן טיבטי למפגינים... המשכתי טונגלן גם בישיבה...
ממש מרגישים כיצד אנרגיות כעס, מצוקה וחרדה מהקהל עוברות התמרה לאמונה ואהבה...
תודה על הזכות ללכת עם היוזמה הברוכה... 🤍

היה ערב מיוחד ומרגש עם הזמן הגענו להיות 12, תרגלנו inter being, אי נפרדות. היתה תחושה של התחזקות יחדיו עוררנו עניין ועמדו סביבנו רבים. חשנו את היותנו אי של שקט עבור כולם. 🤍

היינו 5-6, תלוי איך סופרים. ולכן, בגלל המספר, לא הלכנו בטור, אלא ישר אל המחצלת לשבת. היתה לי חוויה נהדרת. גם לאחרות. לא חושבת שצילמו אותנו - ישבנו, מעטות, על מחצלת בלב ההפגנה. השקט שבתוך ההמולה היה בשבילי חוויה מיוחדת. 🤍

משבוע לשבוע אני יותר ויותר מתרגשת להיות חלק מהמחאה השקטה. זה כ"כ עוצמתי באמצע כל הרעש הזה. כ"כ מרגש לפקוח עיניים ולראות את כל מי שעומד סביבנו. עבורי זאת גם דרך משמעותית מאוד להיות במסר אוניברסלי של חוסר אלימות וזכויות אדם ולאו דווקא במסר ציוני של דגלי ישראל שפחות מדבר אליי ולדעתי מפספס את החלק של הכיבוש. מבינה כמובן שזאת לא האג'נדה של כולןם אבל שמחה שיש לי את המקום הזה. תודה על היוזמה והסנגהה התומכת והמאפשרת. 🤍

תודה לסנגא, אמש בהליכה המדיטטיבית הרגשתי תחושת אחדות תחושה שהעלת בי שמחה, הילכתי בחיוך, איזה עם נפלא לנו. במדיטציה היו רגעים ארוכים שלא שמעתי כלום, הייתי עמוק ב... לא יודעת (הערך ששיננתי, לפי השאלה ששאלתי: מה הייתי רוצה שיקרה ויופץ לסביבה ולפני היציאה הוספתי שאלה:איך זה ייראה). וכך, תוך כדי המדיטציה בישיבה, עלה בי ערך האכפתיות והיחד ופתאום קולות הזמבורות, התופים והאנשים נחוו על ידי כ"הנה יום העצמאות" אני באירוע של חגיגת יום העצמאות, הצלחנו, משוחררים מעֻולם, חוגגים עצמאות וחופש.💃🌹💃 🤍

המחאה בשתיקה היתה לי מאוד חזקה
• ברמת התרגול האישי, לגלות עד כמה יציבות ושקט פנימי יכולים להיות בי
• ברמת הסנגהה, היה לי כ״כ מוחשי עד כמה העוצמה הזו שבמעגל אפשרה לי להחזיק באופן יציב ופשוט בהתכוונות אוהבת
• וגם עד כמה תחושת הביטחון והמוגנות האישית שלי הגיעה בקלות מההשתייכות לסנגהה העוצמתית הזאת ואפשרה לי את כל הנ״ל
• וגם, ואולי הכי חשוב, עד כמה ההשתתפות אתמול היתה לי אנטידוט לתחושת המועקה וחוסר האונים שלי למול המתרחש
תודה לכל מי שהיה אתמול בכל המוקדים, ותודה לכל מי שכותב כאן משתף ותורם, הקבוצה הזו נותנת לי כ״כ הרבה תקווה ומפלט ❤️ 🤍

פעם ראשונה הצטרפתי אחרי ששנתיים לא תרגלתי עם הסנגהה. מאוד נהניתי להרגיש את האנרגיות של חברי הסנגהה. המדיטציה בעיקר הייתה מאוד מרגיעה עבורי והשתמשתי בתופים ובקריאות כאובייקטי מדיטציה :) כיף לעצום עיניים באמצע הרחוב 😊 🤍

אתמול הצטרפתי לראשונה לקבוצה בירושלים. אני באה מעולם היוגה ודרך המאבק הלא אלים והתחברות לשלום הפנימי מדברים לליבי. עד אתמול השתתפתי בהפגנות בצעקות דמוקרטיה ו בושה.... ואתמול פשוט ישבתי בעין הסערה בעיניים עצומות ובשקט. חוויתי את הכוח של המחאה הזו בתוכי וכאשר הרב יוסי פרומן ביקש לזעוק לשמיים האנרגיה של הזועקים טלטלה את גופי בעוצמה שלא חוויתי כמוה. מי ייתן ונמצא את השקט השלום והאהבה בתוכנו, מי יתן וכך ניטיב עם עצמנו, עם הקרובים אלינו, עם אזרחי המדינה כולה ועם העמים והדתות כולם 🕉️ 🤍

מבחינתי זאת היתה ישיבה בעין הסערה. לרוב ישבתי עם עיניים חצי פקוחות. כולי פתוח לסביבה ולאינטראקציה של הסביבה והתהודה שעברה בי ודרכי. התחברתי מאד לצלילי התופים הגדולים שחלפו לידנו וויברציות קולות התיפוף בגוף היושב, מתבונן וחש. חוויה עוצמתית. הרבה בזכות האנרגיה סביב והישיבה בשקט בתוך כל זה, יחד עם כל זה, על הכביש. מאד אהבתי שפה ושם מישהו מהקהל הצטרף והתיישב לידנו, בעצם איתנו, גם אם לרגע. תודה לכולכם 🙏 🤍

הפגנה ראשונה בחיים שלי ואני בן 56. זה זמן להיות שותף בעשייה ובכל דרך. אני עדיין מוצף בשאריות של התרגשות מההליכה השקטה והמדיטציה בלב ההפגנה. הגשתי תחושת שייכות לסנגהה ובזמן המדיטציה דיקלמתי מנטרה על הרצון שלי באחדות עבור עם ישראל. כמו שלמדתי מהמורים שלי, העוצמה של הקולות מסביב הפכו לסוג של רעש לבן, צלילים שליוו את המדיטציה. שמעתי הרבה מאוד התעניינות בקרב בני אדם שראו אותנו וגם קיבלו תשובות ולפעמים את הברקוד של האתר. ממש מרגש לצאת מהכוך האישי ולהתחבר עם הסנגהה. אגיע עוד בוודאות 🙏🏽🧘🏻‍♂️🪷 🤍

בזמן הישיבה הרגשתי כמו עלה שצף בשלוה בנהר הקולות והצלילים. 🤍

תודה על היוזמה הזו, היה חזק מאוד. פעם ראשונה שהרגשתי באמת שייכת במחאה. 🤍